לטקעס סלק ובטטה לכבוד החנוכה

אני כזאת קראנצ'ית!

אקספוזיציה: היה מבצע ב"מגה בעיר" על סלק.

אני אוהב סלק אז החלטתי לקנות כמות. כך קרה שהגעתי הביתה עם 4 ק"ג סלקים נהדרים והתחלתי לחשוב מה אעשה איתם? החג הגיע ועימו ריחות הטיגון, סופגניות רולדין ימ"ש ואור הנרות… וכך עלה הרעיון ללביבות.

המתכון פשוט מאוד וקל להכנה. הכמויות מטה הן עבור סלק בינוני, חצי בטטה גדולה ו2 תפו"א קטנים.

יוצאות 15-20 לביבות קטנות ומתוקות.

 Rx מרשם:

סלק

בטטה

תפו"א (עדיף עם קליפה אדומה, זן שטוב לטיגון)

(ירקות בכמות שווה: שליש מכל אחד.)

ביצה

2 כפות קמח (עדיף קמח מלא כמובן)

פטרוזיליה קצוצה

שומשום (לקישוט)

הוראות הכנה:

1. מגרדים את כל הירקות גס. נזהרים שלא להחתך מהמגרדת. כמו שקרה לי. זה נורא.

2. סוחטים עם הידיים ממש ממש חזק עד שיצאו כל הנוזלים.

3. מוסיפים את הביצה ו2 כפות קמח. מערבבים טוב טוב וסוחטים שוב.

4. מוסיפים לתערובת פטרוזיליה קצוצה גס, שומשום לקישוט אם יש, ולתיבול מלח כמה שרוצים. ניתן להוסיף כף סוכר אם רוצים את הלביבות יותר מתוקות אבל הבטטה והסלק הם בעלי מתיקות טבעית…

5. מחממים מחבת עם שמן לטיגון  מחממים תנור ל-220 מעלות. החלטתי שבגלל שמאוד קשה להוציא את כל הנוזלים, עדיף לאפות את הלביבות מאחר והן סופגות שמן בשמחה וששון.

6. יוצרים לביבות בדחיסה חזקה עם הידיים, עדיף שיהיו דקות כי הן קצת מתנפחות בטיגון. מטגנים עד השחמה כל צד. הטיגון לוקח זמן אז לא להיות חסרי סבלנות אך מצד שני לא להזניח את המחבת כי הן יכולות גם להשרף!  אופים על נייר אפייה משומן בשמן (עדיף זית) עד השחמה🙂

7. ניתן להגיש עם מטבל של שמנת חמוצה ומיונז

חג שמח!

אני כזאת קראנצ'ית!

אני כזאת קראנצ'ית!

שרימפס בלינגוויני לבן וחוש הטעם

DSC_0157-1

חוש הטעם הוא אחד מחמשת החושים "המסורתיים". אנחנו חשים טעם בעזרת פקעיות טעם שנמצאות לא רק על הלשון אלא גם על החך הרך והאפיגלוטיס ("מכסת הגרון", איבר סחוסי ששומר שמזון לא יגיע לקנה הנשימה שלנו.)

אמנם איברי הטעם שלנו רגישים אך תפיסת הטעם הכוללת בעצם מושפעת רבות גם מחוש הריח והראייה.

יש לנו חמישה טעמים שפקעיות הטעם שלנו מכירות: מתוק, מלוח, מר, חמוץ ואומאמי (Umami). פקעיות מתוקות חשות סוכר, מלוחות – סודיום-כלוריד (NaCl- מלח), מר – חומר בסיסי וחמוץ – חומצי (pH נמוך). אומאמי, שנשמע יפני ואקזוטי הוא טעם של חומצות אמינו (המרכיבות את החלבונים) ובעיקר גלוטמאט. הרבה מקשרים את הטעם הזה למנוסודיום-גלוטמאט שרווח במטבח האייסתי המסורתי (אומרים שזה טעם של עוף…)

אני לא נכונה! אל תאמינו לי!

אני לא נכונה! אל תאמינו לי!

אחת המיסקונספציות הנפוצות היא קיומה של מפת טעמים על הלשון אשר כל איזור בה מתמחה לחוש טעם אחר. האמת היא – ניתן להרגיש כל טעם בכל איזור בלשון. מה שאולי נכון יותר לומר הוא שיש איזורים בהם קיים ריכוז גבוה יותר של פקעיות מסוג כלשהו למשל – ריכוז של פקעיות מתוקות בקדמת הלשון, מה שמסייע לנו להמשיך ללקלק גלידה בהנאה גדולה🙂

תפקידו "המקורי" של חוש הטעם הוא להעביר למוח מסרים לגבי המזון שאנחנו אוכלים ולאו דווקא לגרום לנו הנאה. למשל, רעלים רבים הם חומרים בסיסיים (ההפך מחומציים) ועל כן – נתפסים כמרים, מה שיגרום להקאה מהם.

עוד מיסקונספציה ידועה הוא שחריף הוא גם אחד הטעמים. טעם חריף הוא בעצם תחושת כאב בלשון. חומרים חריפים מגרים קצוות עצבים שאחראיים על תחושת כאב מסוג שריפה, משום מה – המוח שלנו מפרש זאת כטעם חריף…

את השרימפס לינגוויני הזה הגיתי ביום שישי בערב. השבוע שלנו כל כך עמוס ואנחנו לא מספיקים לערוך קניות לקראת השבת כך שאני מגיע לערב שישי ואין עם מה לבשל… קפיצה קטנה לטיב טעם השכונתי הניבה את המתכון המהיר והטעים בטירוף הזה. אחד מסודות הרוטב הזה הוא הצלפים. צלף זהו צמח והחלק שאנו אוכלים ממנו הוא ניצן הפרח. ניתן להשיג צלפים בחומץ או במלח. מנסיוני – צריך את הצלפים במלח. הצלפים בחומץ אולי טעימים בעצמם אבל הם לא נותנים את הקיק של הצלפים המלוחים.

צלפים = Capers

צלפים = Capers

זמן ההכנה זריז מאוד והמתכון הוא עבור שתי מנות יפות.

רומנטי הא?

רומנטי הא?

Rx מרשם:

חצי חבילת שרימפס קפואים (250 גרם). כמובן שעדיף טריים, אבל למי יש זמן?

שמנת לבישול

75 גרם חמאה (Don't judge me)

חצי כוס יין לבן (עדיף חצי יבש, ריזלינג למשל)

4-5 שיני שום

חצי לימון

עלי בזיליקום (12 או יותר)

צלפים במלח. (לא חובה אבל מהווה שדרוג אטומי, חשוב לשטוף אותם ולהשרות במים כדי להוציא את המליחות העודפת)

לינגוויני (אפשר גם כל פסטה אחרת כמובן).

גבינת פרמז'ן להגשה.

1. מבשלים את הלינגוויני על פי הוראות ההכנה. לטעום דקה-שתיים לפני סוף הבישול ולהחליט אם לסיים ואת מידת האל-דנטה. לבשל במים עם הרבה מלח. משרים את השרימפס במי לימון דקות ספורות.

2. לחמם מחבת עם מעט מעט שמן זית (או רגיל).

3. ברגע שהמחבת חמה מאוד – להוסיף שן שום כתושה ו-25 גרם חמאה. כאשר החמאה נמסה לגמרי, להמתין כמה רגעים ולזרוק פנימה את השרימפונים. חשוב: השרימפסים על המחבת לא יותר מ-3 דקות!!! להסתכל על השעון. תוך כדי שהם על המחבת יש להפוך אותם פעם אחת. לא להתרגש אם הם לא נעשים 100% בכל הכיוונים. הטריק הוא לתת להם מכת חום מהירה, אחרת הם הופכים לגומי. מצד שני יש לשים לב שחמאה לא נשרפת ולכן יש להוסיף את החסילונים מעט אחרי שהחמאה נמסה (לכן גם השמן). מוציאים את השרימפס לכלי בצד.

אנחנו לא אוהבים הרבה זמן על המחבת!

אנחנו לא אוהבים הרבה זמן על המחבת!

מספיק לנו!

מספיק לנו!

4. באותה מחבת מוסיפים 25 גרם חמאה נוספים עם שאר השום הכתוש. (אם אתם חובבי שום, בהחלט ניתן להוסיף 4 שיניים), מחצית עלי הבזיליקום והצלפים.DSC_0114-1בול לפרצוף שלך

5. לאחר כמה רגעים להוסיף את חצי כוס היין הלבן. לאדות את היין על אש בינונית-נמוכה ולצמצם את הרוטב.

6. אחרי כ-5 דקות של צמצום היין מוסיפים את השמנת ומטבלים בפלפל ומלח ושאר הבזיליקום. פריקים של בריאות לעצום עיניים: בשלב זה מוסיפים עוד מעט חמאה לרוטב. ניתן לוותר כמובן. אבל אין על חמאה.

אם תצטטו אותי, אכחיש.

7. טועמים, מתקנים תיבול. מוסיפים את השרימפס לרוטב.

8. מוסיפים את הלינגוויני ומערבבים במחבת בזהירות.

יש לי מערבב איכותי

יש לי מערבב איכותי

DSC_0152-1

9. שותים את שאר היין.DSC_0157-1

ולסיום, משהו מעניין שלמדתי על שרימפס:

מסתבר שלשרימפס יש קשר לרפואה יותר מאשר למלא את קיבתנו בחלבון בריא. שריון השרימפס, כמו גם של חרקים ופרוקי רגלים נוספים – מכיל כיטין (גם דופן התא של הפטריות). כאשר מבצעים דה-אצטילציה לכיטין מקבלים כיטוסן. זהו חומר אשר יוצר קריש דם באופן מהיר ביותר. הכיטוסן טעון חיובית ויוצר אינטראקציה מהירה עם הממברנה של כדוריות אדומות אשר טעונה שלילית. האינטראקציה המהירה גורמת ליצירת קריש דם מהיר ולעצירת דימום. חברת HemCon מייצרת תחבושות אשר מכילות כיטוסן, הראו יעילות גבוהה בעצירת דימומים בשדה הקרב הרבה יותר מאשר גאזה רגילה. נוסף על כך, לכיטוסן יש אפקטים אנטיבקטריאלים והוא היפואלרגני – מה שמעלה את יעילותו. הצבא האמריקאי החל משתמש בתחבושות אלו במלחמה בעיראק ואפגניסטן, והשימוש אושר גם בצה"ל. והכל בזכות השרימפס.אנחנו מצילים חיים!

קציצות קוסקוס ועדשים צמחוניות

קציצות קוסקוס ועדשים

השבוע התחלתי את השנה הרביעית ללימודי (מתוך 6). השנה הזאת מיוחדת מאוד עבורנו מאחר שבה אנו מתחילים את הסבבים שלנו בבתי החולים ובעצם טועמים לראשונה רפואה אמיתית. השנה מתחילה בקורס ארוך וקשה שמהווה הכנה למחלקה הפנימית. הוא מקיף את כל הנושאים הפנימיים (לב, ריאות מחלות גסטרו, ראומטולוגיה ועוד…) ואורכו כ-175 הרצאות! ב-3 חודשים. 22 נקודות זכות. קורס אחד.

הנושא הראשון שהתחלנו הוא קרדיולוגיה, או בעברית: לב. התחלנו את הימים הראשונים בלימוד הא.ק.ג (אלקטרוקרדיוגרם, או בעברית: רשמת לב חשמלית)… יצאתי מהיום הזה נדהם איך כל כך הרבה מידע יכול להגיע מקו אחד שעולה ויורד ועד כמה זה אומנות לדעת לקרוא את זה. שפה גרפית של תנודות וזרמים חשמליים שמפעילים אותנו 60 פעם בדקה. הקו הזה, שנראה לעין בלתי מיומנתי כמו משהו סתמי שחוזר על עצמו, יכול להגיד לנו מהו המנח של הלב, היכן הלב מוגדל, איפה הבעיה, היכן הזרימה אינה תקינה ועוד ועוד ועוד. פשוט מרתק. ניתן להבין האם יש אוטם (התקף לב) ובאיזה מעורקי הלב הוא, מה עוצמתו ואפילו לפני כמה זמן ארע! וכך לסייע לרופאים לטפל. 

מי אני ומה שמי?

מי אני ומה שמי?

חזרתי הביתה עם צורך עז לבשל משהו חדש. ואם אני עוסק בלב – אז שיהיה בריא ללב. משהו צמחוני ומזין.

אני מאוד אוהב עדשים, ולא רק בגלל הטעם המעולה שלהן אלא בעיקר בגלל הערך התזונתי הגבוה. הן עשירות בחלבון: 24-26 גרם (ל-100 גרם) שהם בערך מחצית (52%) מהתצרוכת היומית. נוסף לזה יש בהן ברזל רב (41% מהתצרוכת היומית) ומגנזיום. יש בהן הרבה סיבים תזונתיים שעוזרים לתהליך העיכול והן עניות בשומן.

הקוסקוס המלא גם הוא מזין מאוד ומכיל 11 גרם חלבון (מופק מטחינה גסה של ליבת גרעין החיטה, העשיר בחלבון).

קציצות קוסקוס ועדשים

קציצות קוסקוס ועדשים

קציצות הקוסקוס והעדשים יכולות לבוא בכל מיני וריאציות. ניתן להחליף את העדשים השחורות לירוקות (למרות שהשחורות עדיפות כי הן פריכות יותר ושומרות על צורתן). ניתן להשתמש בבורגול, קינואה או אפילו אורז (רצוי מלא) במקום הקוסקוס. מה שאהבתי בקוסקוס הוא שאין צורך אפילו לצפות בפירורי לחם מפני שהוא יוצא קריספי בטירוף בטיגון!

Rx מרשם:

חצי חבילת קוסקוס מלא להכנה מהירה

150 גרם עדשים שחורות (בערך רבע-שליש שקית)

2 ביצים

בצל

פטרוזיליה

לתיבול: ראס אל-חנות (מוסיף הרבה אך לא נורא אם אין), בהרט (לא לוותר), פפריקה חריפה/מתוקה, מלח ופלפל.

שמן לטיגון (פחות בריא אבל אין ברירה… זה טעים!)

 

1. שוטפים את העדשים ומרתיחים אותן בסיר עם מים. כדאי לתבל את המים בבהרט ומלח. (אני לא יודע אם זה באמת משפיע על העדשים אבל זה נשמע הגיוני…) הבישול הוא בערך של 20 דקות, נסו לאכול כמה עדשים לפני שאתם מורידים מהאש. אני אוהב שהעדשים הם "אל-דנטה" ולא רכות עד הסוף. 

2. קוצצים את הבצל ומטגנים להזהבה. שימו לב שלא ישרף לכם… אני תמיד מתפתה לשים על אש גבוהה ונשרף לי. אם אתם שמים על אש גבוהה – תעמדו ליד וערבבו!

3. מכינים את הקוסקוס (המלא!) בקערה על פי הוראות ההכנה + מוסיפים קצת יותר מים ממה שכתוב בהוראות (בערך 300 מ"ל = כוס וחצי, נרצה שהקוסקוס לא יהיה יבש) חשוב מאוד לתבל הרבה את המים !!! אחרת הקוסקוס יוצא תפל וקשה לתקן את זה. לתבל בראס אל חנות/בהרט, מלח ופלפל. לטעום את המים לפני שנותנים לו להתבשל בהם, הטעם צריך להיות חזק מאוד – מעבר למה שאתם מכוונים. אחר כך הוא נחלש ומתעדן כשהוא מתפזר בין הקוסקוסונים.

אני מתובל!

אני מתובל!

4. קוצצים מלא מלא פטרוזיליה. אני אוהב המון ירוק בקציצות שלי ובעיקר בקציצות צמחוניות. ניתן כמובן גם כוסברה ואפילו נענע. 

5. מערבבים הכל יחד בקערה. חשוב חשוב חשובלפני שמוסיפים את הביצים – תטעמו את התערובת! ותתבלו בהתאם… לאחר מכן ניתן להוסיף את הביצים. שימו לב לא להוסיף את הביצים לתערובת חמה, שלא יצא לנו חביתה פה.

ין ויאנג. עוד מעט נהיה מעורבבים

ין ויאנג. עוד מעט נהיה מעורבבים

לא יצא חביתה!

לא יצא חביתה!

6. מחממים שמן לטיגון (בודקים עם כף עץ מתי נוצרות בועיות סביבו – אם נוצרות, השמן חם.) 

7. יוצרים קציצות עם ידיים רטובות. חשוב מאוד להדק את הקציצות היטב – אחרת הן יתפרקו. לא לעשות קציצות גדולות מדי מאותה סיבה. ממש להדק אותן פעמים רבות מיד ליד. קבובות. אם אתם מרגישים שהתערובת יבשה מדי – הוסיפו מים וערבבו. 

8. מטגנים עד שמזהיב מאוד. ממליץ להפוך בעדינות בעזרת כף ומזלג יחד. אחרי שמניחים אתם לטיגון של צד אחד הן יציבות (גם אם נראה שבר סורי-אפריקני במרכזן). טיפ: תטעמו את הקציצה הראשונה שיוצאת לכם. כך ניתן לתקן תיבול לשאר התערובת.

מימין - שבר מדומה

מימין – שבר מדומה

9. נייר סופג.

קציציות

ולטרוף.

 

לסיום, אמליץ לכם על סרט שגם קשור לענייני הלב. ראיתי אותו בסיום קורס קרדיולוגיה בשנה שעברה. פרופ' אליעזר קפלינסקי, שהעביר לנו את הקורס, הוא מרצה מעולה ואדם מיוחד. רופא משכמו ומעלה, ממש דמות לחיקוי. שם הסרט הוא Something the Lord Made והוא סרט טלוויזיה של HBO ומככב בו אלן ריקמן. הסרט מספר כיצד עוזר מעבדה שחור וזוטר (בתקופה שבה שחורים עוד נכנסו מהדלת האחורית) פיתח יחד עם רופא הליך כירורגי לבבי שעתיד להציל עשרות אלפי תינוקות שנולדו עם תסמונת שכוללת 4 מומי לב ונקראת Tetralogy of Fallot. מאוד מרגש ומומלץ.